<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' בכור פ"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
הלוקח עובר פרת נכרי, או מוכר עובר פרתו לנכרי, אע"פ שאין רשאי, פטור. קבל צאן מגוי להטפל בהן הולדות ביניהם, או נכרי שקבל כך מישראל, פוטר, שנאמר [שמות י"ג], פטר רחם בישראל, שיהיה הכל בישראל. קבל צאן מגוי בממון קצוב, שאם פחת פוחתין לישראל והשכר ביניהם, הואיל ואם לא ימצא הגוי ממון אצלו יקח מן הוולדות הוי כיש לו אחריות עליהן ופוטר ולדותיהן, אבל ולדי וולדות חייבין בכורה.
<h2>דף ג:</h2>
אין שותפות פוטר בכורה כי אם שותפות גוי. אפילו יש בו אחד מאלף או באם או בוולד מאבר שאם יחתך יהיה בעל מום, פטור, ואם ייחתך לא יפסל אינו פוטר. וא"כ הרוצה לפטור בהמתו מהבכורה, בין טמאה בין טהורה, לאחר שנתעברה הבהמה וניכר שהוא לשליש עבורה, יקנה העובר לגוי במשיכה, שימשוך הגוי הבהמה לקנות אזן הבכור. וכך הוא ימי העבורה, כדאיתא פרק קמא דבכורות [ח' ע"א], שבהמה דקה טהורה יולדת לחמשה חדשים, וכן [באילן גפן, בהמה גסה טהורה לתשעה חדשים וכן באילן זית, בהמה גסה טמאה לשנים עשר חדש וכן] הדקל. זאב והארי ודוב ונמר וברדלס (ונחש) ופיל וקוף וקיפוד לשלש שנים (וג') [וכן] בנות שוח. אפעה לשבעים שנה וכן חרוב, משעת נטיעתו עד גמר פירותיו שבעים שנה וימי עבורן שלש שנים. ונחש לשבע שנים. ותרנגולת לעשרים ואחד יום וכן אילן לוז. כלב לחמשים יום וכן התאנה. חתול לחמשים ושנים יום וכן אילן תות. חזיר לששים יום וכן התפוח. שועל וכל מיני שרצים לשלשה חדשים וכן התבואה. ופר"י, שאע"פ שרב מרי נענש שעשה כך והקנה לגוי, שהיה יכול לעשות כרב יהודה פרק כיצד מערימין [תמורה כ"ד ע"ב], בזמן הזה שאין מקדש מותר להטיל מום (עובר) [בבכור] קודם שיצא לאויר העולם שלא יצא ליאסר בגזה ועבודה, אבל אנן דלא בקיאין לא מענישין, ולא עוד אלא מצוה לעשות כך שלא יבא לאיסור תקלה דגיזה ועבודה, ואם לא הפקיעו מקדושה ונולד ינעול דלת לפניו (וירוע) [וימות] שלא יבא לידי תקלה. אבל אומר רבינו יהודה בשם רבינו יצחק, שימתין עד שעה שיפול בו מום.
<h2>דף ח.</h2>
אין שותפות פוטר בכורה כי אם שותפות גוי. אפילו יש בו אחד מאלף או באם או בוולד מאבר שאם יחתך יהיה בעל מום, פטור, ואם ייחתך לא יפסל אינו פוטר. וא"כ הרוצה לפטור בהמתו מהבכורה, בין טמאה בין טהורה, לאחר שנתעברה הבהמה וניכר שהוא לשליש עבורה, יקנה העובר לגוי במשיכה, שימשוך הגוי הבהמה לקנות אזן הבכור. וכך הוא ימי העבורה, כדאיתא פרק קמא דבכורות [ח' ע"א], שבהמה דקה טהורה יולדת לחמשה חדשים, וכן [באילן גפן, בהמה גסה טהורה לתשעה חדשים וכן באילן זית, בהמה גסה טמאה לשנים עשר חדש וכן] הדקל. זאב והארי ודוב ונמר וברדלס (ונחש) ופיל וקוף וקיפוד לשלש שנים (וג') [וכן] בנות שוח. אפעה לשבעים שנה וכן חרוב, משעת נטיעתו עד גמר פירותיו שבעים שנה וימי עבורן שלש שנים. ונחש לשבע שנים. ותרנגולת לעשרים ואחד יום וכן אילן לוז. כלב לחמשים יום וכן התאנה. חתול לחמשים ושנים יום וכן אילן תות. חזיר לששים יום וכן התפוח. שועל וכל מיני שרצים לשלשה חדשים וכן התבואה. ופר"י, שאע"פ שרב מרי נענש שעשה כך והקנה לגוי, שהיה יכול לעשות כרב יהודה פרק כיצד מערימין [תמורה כ"ד ע"ב], בזמן הזה שאין מקדש מותר להטיל מום (עובר) [בבכור] קודם שיצא לאויר העולם שלא יצא ליאסר בגזה ועבודה, אבל אנן דלא בקיאין לא מענישין, ולא עוד אלא מצוה לעשות כך שלא יבא לאיסור תקלה דגיזה ועבודה, ואם לא הפקיעו מקדושה ונולד ינעול דלת לפניו (וירוע) [וימות] שלא יבא לידי תקלה. אבל אומר רבינו יהודה בשם רבינו יצחק, שימתין עד שעה שיפול בו מום.
<h2>דף יג.</h2>
אין שותפות פוטר בכורה כי אם שותפות גוי. אפילו יש בו אחד מאלף או באם או בוולד מאבר שאם יחתך יהיה בעל מום, פטור, ואם ייחתך לא יפסל אינו פוטר. וא"כ הרוצה לפטור בהמתו מהבכורה, בין טמאה בין טהורה, לאחר שנתעברה הבהמה וניכר שהוא לשליש עבורה, יקנה העובר לגוי במשיכה, שימשוך הגוי הבהמה לקנות אזן הבכור. וכך הוא ימי העבורה, כדאיתא פרק קמא דבכורות [ח' ע"א], שבהמה דקה טהורה יולדת לחמשה חדשים, וכן [באילן גפן, בהמה גסה טהורה לתשעה חדשים וכן באילן זית, בהמה גסה טמאה לשנים עשר חדש וכן] הדקל. זאב והארי ודוב ונמר וברדלס (ונחש) ופיל וקוף וקיפוד לשלש שנים (וג') [וכן] בנות שוח. אפעה לשבעים שנה וכן חרוב, משעת נטיעתו עד גמר פירותיו שבעים שנה וימי עבורן שלש שנים. ונחש לשבע שנים. ותרנגולת לעשרים ואחד יום וכן אילן לוז. כלב לחמשים יום וכן התאנה. חתול לחמשים ושנים יום וכן אילן תות. חזיר לששים יום וכן התפוח. שועל וכל מיני שרצים לשלשה חדשים וכן התבואה. ופר"י, שאע"פ שרב מרי נענש שעשה כך והקנה לגוי, שהיה יכול לעשות כרב יהודה פרק כיצד מערימין [תמורה כ"ד ע"ב], בזמן הזה שאין מקדש מותר להטיל מום (עובר) [בבכור] קודם שיצא לאויר העולם שלא יצא ליאסר בגזה ועבודה, אבל אנן דלא בקיאין לא מענישין, ולא עוד אלא מצוה לעשות כך שלא יבא לאיסור תקלה דגיזה ועבודה, ואם לא הפקיעו מקדושה ונולד ינעול דלת לפניו (וירוע) [וימות] שלא יבא לידי תקלה. אבל אומר רבינו יהודה בשם רבינו יצחק, שימתין עד שעה שיפול בו מום.
הלוקח עובר פרת נכרי, או מוכר עובר פרתו לנכרי, אע"פ שאין רשאי, פטור. קבל צאן מגוי להטפל בהן הולדות ביניהם, או נכרי שקבל כך מישראל, פוטר, שנאמר [שמות י"ג], פטר רחם בישראל, שיהיה הכל בישראל. קבל צאן מגוי בממון קצוב, שאם פחת פוחתין לישראל והשכר ביניהם, הואיל ואם לא ימצא הגוי ממון אצלו יקח מן הוולדות הוי כיש לו אחריות עליהן ופוטר ולדותיהן, אבל ולדי וולדות חייבין בכורה.
ישראל שנתן מעות לגוי וקנה מגוי בהמה, או קנה גוי מישראל ונתן מעות, הואיל ובדיניהם קנה בלא משיכה קניין ישראל חייב בבכורה וקניין הגוי פטור.
<h2>דף יז.</h2>
רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים, אפילו יצאו שני ראשיהם כאחד, אי איפשר שלא קדם אחד, וכהן נוטל כחוש ושני ספק בכור. מת אחד, החי ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה [וכן אם ילדה זכר ונקבה הזכר ספק שמא נקיבה יצאת תחלה לפיכך אין לכהן כלום שהמוציא מחבירו עליו הראיה].
<h2>דף יח:</h2>
שנים שהפקידו שני זכרים אצל רועה, אחד בכור ושני פשוט ומת אחד, מניח הרועה השני ביניהם ומסתלק, והוי ספק בכור ושניהם חולקין. הפקיד הבכור אצל בעל הבית והניחו בעל הבית אצל פשוט שלו ומת אחד וספק מי הוא, המוציא מחבירו עליו הראיה, והוי ספק בכור. ואפילו רועה כהן שהניח בכורו בחצר בעל הבית עם פשוט בעל הבית ומת אחד, המוציא מחבירו עליו הראיה.
שני רחלים שלא בכרו וילדו שני זכרים, שניהם לכהן. זכר ונקבה, זכר לכהן. שני זכרים ונקיבה כהן נוטל הכחוש ושיני ספק בכור, מת אחד אין לכהן כלום, שהזכר ספק בכור והמוציא מחבירו עליו הראיה. ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקיבות, הזכרים ספק בכור, שמא ילדה הנקיבה לעצמה ואחר הזכר והמוציא מחבירו עליו הראיה. אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים, אחד לו ואחד לכהן וכל אחד ספק בכור וכהן נוטל כחוש. מת אחד אין לכהן כלום. ילדו זכר ונקיבה אין לכהן כלום, שהבכור ספק. כל בכור ספק ירעה עד שיפול בו מום ויאכל לבעליו. ואם תפסו הכהן אין מוציאין מידו ואוכלו במומו, אבל לא יקרב, שזה ספק חולין בעזרה.
<h2>דף יט:</h2>
בהמה דקה שהפילה עובר שלא ניכר לכל ונקרא טינוף, יראנו לרועה חכם, אם אמר, עובר הוא אלא שנפסד, פטורה. הלוקח בהמה מגוי אפילו קטנה וילדה אצלו בתוך שנתה הוי ספק בכור, שמא טינוף הפילה ברשות הגוי. וכן בהמה גסה שהפילה שליא פטורה, שאין שליא בלא וולד. ומותר להשליך השליא לכלבים, שאין קדוש בבכורה רק זכר וחזקת נולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות וזכר שאין [בו] כל מקצת סימני אמו לא קדוש בבכורה, ונמצא מעוט הנולדים המתקדשים, אין חוששין למיעוט. אבל בהמת קדשים שהפילה שליא תקבר, שנקיבות בה כזכרים.
גר שספק אם נתגייר משילדה פרתו, או הלוקח בהמה מגוי וספק ביכרה אצל הגוי, הרי בכור מספק, מותר במומו לבעלים ולא לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
<h2>דף כ:</h2>
לקח בהמה מניקה מגוי לא יחוש שמא בנה של אחרת מניקה, אלא הויא בחזקת שילדה, ואפילו זה שמניקה כמין חזיר פטורה. וכן בהמה חולבת פטורה, שרוב חולבות ילדו.
<h2>דף כא:</h2>
ישראל המוכר בהמה סתם, לוקח יחזיקנה שביכרה, שאל"כ לא היה מוכרה סתם.
בהמה גסה שהפילה חררת דם פטורה, שחזקת וולד בתוכה והדם הפסידו. וקוברין החררה לפרסם שפטורה מן הבכורה. המפלת טנוף אין מקבלת וולד אחר לפחות משלשים יום. בהמה שיצאה מלאה ובאת ריקנית, הבא אחריה בכור מספק, שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה. מבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים והבא אחריו בכור. אם לא כל החתכים לפנינו או יצא רובו טרם (חתם) [חתך], שאז יקברו החתכים ונפטרה מבכורה. יצא שליש ומכרו לגוי ויצא שליש אחר קדוש למפרע ופטורה. יצא שליש דרך דופן, שני שלישים דרך רחם, יצא מיעוט אבר גדול והיוצא (ו)הוא רובו של עובר, נפטרה והיוצא יקבר. יצא חצי עובר והוא רוב אבר היוצא הוי ספק פטורה והבא אחריו ספק בכור. בכור שכרכו בסיב או בשלית בהמה אחרת והוציאו ולא נגע ברחם הוי בכור. הדביק שני רחמים זה לזה ויצא מזה ונכנס לזה, ספק אם בהמה שנייה נפטרה בוולד שאינו שלה. נפתחו כתלי בית הרחם ויצא הוי ספק אם נגיעת [רחם] מקדשת או אוירו. נעקרו כתלי רחם ותלו בצוארו, ספק אם במקומו מקדש או אף חוץ למקומו. נגממו כתלי רחם אינו קדוש. נפר(ו)ץ מקצת ועומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ, או פרוץ מרובה ויצא דרך עומד, הוי ספק בכור.
<h2>דף כג:</h2>
לקח בהמה מניקה מגוי לא יחוש שמא בנה של אחרת מניקה, אלא הויא בחזקת שילדה, ואפילו זה שמניקה כמין חזיר פטורה. וכן בהמה חולבת פטורה, שרוב חולבות ילדו.
<h2>דף כד.</h2>
מי שבעדרו מבוכרות [ושאינן מבוכרות] וילדו ואין שם אדם ומצאו מבוכרות מניקות [נקבות ושאינן מבוכרות מניקות] זכרים, הוי הדבר בחזקת שכל אחת מניקה בנה.
<h2>דף לה:</h2>
ישראל נאמן לומר זה ספק בכור ואוכלו במומו, שלא נחשדו ישראל על הבכורות.
